מאת: ד"ר חגי אורנשטיין (.Ph.D)
מטפל אישי, זוגי ומשפחתי | מומחה לשפת גוף, תקשורת ודינמיקות בין-אישיות
כשאתם אוהבים, אבל משהו לא עובד
זוגות רבים בפרק ב’ מגיעים לנקודה מבלבלת:
הם אוהבים, יש ביניהם חיבור, לפעמים אפילו עמוק יותר מהקשר הקודם,
אבל משהו לא מסתדר.
יש יותר קצרים בתקשורת,
ויכוחים שחוזרים על עצמם,
רגישויות שלא היו שם בתחילת הדרך.
הילדים נכנסים לתמונה: לפעמים בשקט, לפעמים בעוצמה.
סידורי הסופ"ש הופכים למוקד מתיחות.
החלטות פשוטות מרגישות טעונות.
ובתוך כל זה, מתגנבים רגעים מוכרים:
- שתיקה בארוחת ערב
- תגובה חדה מדי על הערה קטנה
- תחושה של “אנחנו לא באמת באותו מקום”
מניסיוני, זה לא בהכרח נראה כמו משבר גדול אחד (אם כי לא פעם זה בהחלט מגיע לשם) –
זה נראה כמו שחיקה שקטה.
בפרק ב’, פעמים רבות, אהבה לא מספיקה, כי הקשר מתנהל בתוך מערכת מורכבת של עבר רגשי, ילדים ונאמנויות סמויות. בלי להבין את הפחדים והדינמיקות שמתחת לפני השטח – גם קשר טוב עלול להישחק.
* * * *
מה באמת מפעיל: לא ההתנהגות, אלא הפחד
זוגות רבים נוטים להתמקד במה שקורה מעל פני השטח:
“הוא מתגונן.”
“היא ביקורתית.”
“אנחנו לא מצליחים לדבר.”
אבל הניסיון הקליני מראה תמונה אחרת:
הקושי האמיתי נמצא מתחת.
פחד לאבד שליטה בקשר
מי שחווה קשר שבו הרגיש שנשלט, שנבלע, שנמחק –
נכנס לפרק ב’ עם רגישות גבוהה במיוחד.
כל בקשה עלולה להיתפס כהשתלטות,
וכל ציפייה, כאיום על החופש.
התגובה לא בהכרח תהיה פחד,
אלא כעס, התרחקות, נוקשות.
אבל מתחת יש שאלה שקטה:
“האם גם כאן אאבד את עצמי?”
* * * *
פחד לא להיבחר באמת
בפרק ב’, הקשר לא עומד לבד.
יש ילדים, יש עבר, יש קשרים קודמים.
ואז עולה תחושה עדינה אבל כואבת:
“האם אני באמת במקום הראשון?”
“או שאני רק חלק ממערכת גדולה יותר?”
הפחד הזה לא תמיד נאמר.
אבל הוא מתבטא בדריכות, בביקורת, בהשוואות.
מתחת לזה יש צורך עמוק:
להרגיש נבחר, רצוי, משמעותי; ובעיקר – בטוח.
* * * *
פחד שהעבר עדיין חי
גם כשאין קשר פעיל עם בן או בת הזוג הקודמים,
הנוכחות שלהם לא נעלמת.
היא חיה בזיכרונות, בהרגלים, בדפוסים.
ולפעמים עולה חשש:
“אולי הוא עדיין שם, רגשית.”
“אולי היא לא באמת סיימה.”
הפחד הזה יוצר מתח מתמשך,
גם בלי ראיות ממשיות.
* * * *
פחד להיכשל שוב
זה אולי הפחד העמוק ביותר.
מי שכבר עבר פרדה,
לא רוצה לחוות אותה שוב.
ולכן, באופן לא מודע, הוא נזהר יותר.
שומר יותר, פחות מתמסר.
הבעיה היא שזה בדיוק מה שמרחיק.
* * * *
סיפור מהקליניקה: גדי וריקי
גדי וריקי (שמות בדויים) הגיעו אליי אחרי כשנה וחצי יחד.
הם תיארו אהבה, חיבור, וגם עייפות.
“אנחנו רבים על שטויות,” ריקי אמרה.
“זה לא שטויות,” גדי ענה מיד, “זה כל הזמן קורה.”
בשלב מסוים עלתה נקודה חוזרת:
ריקי הרגישה שגדי לא באמת “שם”.
גדי הרגיש מותקף, במיוחד כשהיא השוותה אותו לבן הזוג הקודם שלה.
“אני לא הוא,” הוא אמר באחת הפגישות, בקול שהכיל גם כעס וגם עלבון.
אבל זה לא היה רק על ההשוואה.
לאט לאט התברר:
גדי נשא איתו פחד עמוק מהקשר הקודם,
קשר שבו הרגיש שנשלט, שאיבד את עצמו.
מבחינתו, כל ביקורת של ריקי הפעילה מיד את אותו מקום.
ריקי, מצדה, נשאה פחד אחר לגמרי:
שהוא לא באמת סיים רגשית עם בת הזוג הקודמת שלו.
שהוא עדיין מחויב אליה, או לפחות חלק ממנו שם.
למעשה, היא חשה שבאופן סמוי הוא מעדיף את בת הזוג הקודמת שלו על פניה.
והמלכוד היה ברור:
ככל שהיא בדקה אותו יותר – הוא נסגר.
וככל שהוא נסגר – זו היתה עבורה הוכחה שהיא צודקת, ושלא היא הנבחרת עבורו.
גם אני, כמטפל, הרגשתי לרגעים את התקיעות:
כל ניסיון “להסביר” רק חיזק את העמדות שלהם.
מה ששינה את הכיוון היה רגע אחר.
ביקשתי מכל אחד מהם להשלים משפט:
“כשזה קורה בינינו, אני בעצם מפחד ש…”
גדי אמר:
“שאני אאבד את עצמי שוב.”
ריקי אמרה:
“שאני לא באמת נבחרת.”
זה לא פתר הכול.
אבל זו הייתה נקודת מפנה.
* * * *
להבין לפני שמתקנים
ההיגיון אומר:
“צריך לשפר תקשורת.”
אבל מהניסיון שלי –
בלי להבין את הפחד, התקשורת רק נהיית יותר חדה.
בטיפול, אנחנו עובדים על:
- זיהוי הפחד שמתחת לתגובה
- יצירת שפה שמאפשרת לומר אותו
- בניית ביטחון הדרגתי בתוך הקשר
לעיתים זה מתחיל מתרגילים פשוטים:
- לשאול: “מה הכי קשה לך כאן?”
- לעצור לפני תגובה אוטומטית
- לנסח צורך במקום ביקורת
* * * *
כשלא עוצרים — השקט מתחיל לנהל
אם לא מתבוננים במה שקורה,
הקשר לא “נשאר כמו שהוא”.
הוא מתרחק.
השיחות מתקצרות.
התגובות נהיות אוטומטיות.
והפער נעשה נוח.
אבל הנוחות הזו מטעה.
היא גובה מחיר:
בקשר, בילדים, ובתחושה הפנימית.
* * * *
ומה אפשר לגלות בדרך
זוגות שמתחילים לעבוד על הקשר בפרק ב’ מגלים:
- יותר הבנה של עצמם
- יותר בהירות רגשית
- יותר שקט פנימי
ולפעמים,
גם קשר עמוק יותר ממה שהיה אי פעם.
לא מושלם,
אבל חי, אמיתי ולרוב מספק.
* * * *
כשיש מרחב — אפשר לנשום
במציאות הישראלית – עומס, ילדים, עבודה, לפעמים גם מילואים –
קשה מאוד לעצור.
טיפול זוגי מאפשר בדיוק את זה:
להאט, להבין, לראות.
מניסיוני, זוגות בפרק ב’ לא מפסיקים לאהוב.
הם פשוט מפסיקים להרגיש בטוחים לאהוב,
ולפעמים כבר לא בטוחים שהם מאמינים באהבה ובזוגיות.
ולרוב, כשנבנה מחדש הביטחון,
גם האהבה חוזרת,
אך הפעם – אחרת.
* * * *
המאמר נכתב על־ידי ד"ר חגי אורנשטיין (.Ph.D), מטפל אישי, זוגי ומשפחתי; מומחה לשפת גוף, תקשורת ודינמיקות בין-אישיות.
ד"ר אורנשטיין הוא בעל דוקטורט במדעי ההתנהגות (התנהגות ארגונית) מאוניברסיטת תל אביב, ובעל ניסיון רב שנים בתחומי הטיפול, הגישור וניתוח תקשורת לא-מילולית והתנהגות אנושית.
לאורך השנים ליווה משפחות וזוגות בהתמודדות עם קונפליקטים משפחתיים, משפחות מורכבות, יחסי הורים-ילדים ודינמיקות בין-דוריות מורכבות.
למידע נוסף על הרקע המקצועי ותחומי ההתמחות של ד"ר חגי אורנשטיין, ניתן לעבור לעמוד האודות: לחץ/י כאן
אם התחברת למאמר והרגשת שהוא נוגע גם בהתמודדויות שאת/ה חווה, ניתן ליצור קשר לתיאום פגישת ייעוץ או טיפול באמצעות טופס הפנייה המופיע מטה.