ההורה המבקר שלא מפסיק גם אחרי גיל 40: איך נלכדים בין נאמנות לבן הזוג לנאמנות להורה
יש רגעים כאלה, בדרך כלל אחרי שיחת טלפון קצרה עם אמא או אבא, שבהם משהו בבית משתנה.הפנים מתקשות מעט, הטון נהיה חד יותר, והמרחק ביניכם מתרחב בלי שאף אחד ממש
יש רגעים כאלה, בדרך כלל אחרי שיחת טלפון קצרה עם אמא או אבא, שבהם משהו בבית משתנה.הפנים מתקשות מעט, הטון נהיה חד יותר, והמרחק ביניכם מתרחב בלי שאף אחד ממש
הקדמה אתם נוסעים לארוחת שישי. אחד מכם מתכונן בהתרגשות שקטה: זה הבית, הריחות, השפה המוכרת. השני כבר מתכווץ בפנים. אולי לא אומר כלום, אולי זורק הערה קטנה, אבל הגוף כבר
יש רגעים שבהם אתם יוצאים מביקור אצל ההורים, ולמרות שהיה "נעים", משהו בפנים לא רגוע – אצל אחד מכם, או אצל שניכם.הם חייכו, עזרו, הביאו אוכל, שאלו שאלות – הכול
לפעמים הבית נשאר פתוח – אבל משהו בלב מתחיל להסתבך יש רגע כזה, שרבים מההורים מכירים.הילדים כבר גדלו. השירות הצבאי מאחוריהם, אולי גם לימודים.ובכל זאת – הם עדיין בבית. בהתחלה
יש רגעים שקטים בבית שבהם אתם פתאום מרגישים משהו שקשה להסביר.הילד כבר מזמן לא ילד. הוא מבוגר, עובד, אולי אפילו סיים לימודים – אבל עדיין גר בבית. לפעמים זה מרגיש
רינה, בת 67 (כל השמות בכתבה בדויים), רצתה שנשוחח, בפגישת הטיפול הראשונה, על דותן, הנכד שלה בן ה- 12; דותן הוא בן הזקונים של בנה צחור ונועה אשתו (לזוג 4
שי ורחלי (כל השמות בדויים), בני זוג, והורים לשלושה ילדים בני 14, 12, ו- 8, התיישבו על הספה בקליניקה שלי, בפגישה ראשונה. רחלי פתחה: "קיבלנו המלצה לפנות אליך, כי אמרו
האם המשפטים הבאים נשמעים לכם מוכרים: – "למה אמא שלך מתערבת בחיים הפרטיים שלנו?" – "למה אח שלך מקניט אותי כל פעם שאנחנו מגיעים לבית שלכם?" – "למה אתה מתייעץ