- "אני לא מרגיש כלפיה מה שהרגשתי פעם!"
- "אני כבר לא אוהבת אותו!"
משפטים אלו ודומים להם, אני שומע בקליניקה מעת לעת. הם נאמרים על ידי בני זוג, היושבים על הספה, ביחד או לחוד; ועל פניהם נסוך, לא פעם, מבט עצוב ומיואש; ושפת-גופם משדרת חוסר-אונים וחוסר-אנרגיה.
"תגיד לי את האמת", שואלים אותי חלקם, "האם ניתן להחזיר את תחושת האהבה כלפי בן/בת הזוג?! יש בכלל דבר כזה אהבה שמחזיקה לכל החיים? או אפילו לתקופה ממושכת? אולי אנחנו פשוט לא מתאימים?!"
בני זוג רבים חווים במשך הזמן ירידה משמעותית בתחושות החיוביות כלפי בני זוגם, בהן תחושת האהבה. באופן טיפוסי, בתחילת הקשר נרקמת ביניהם הבטחה גדולה לזוגיות רומנטית ומלאת רגש חיובי, אך זו הולכת ומכזיבה עם הזמן: בני הזוג, ההולכים ומתרגלים האחד לשנייה והשקועים במחויבויות חייהם הרבות והתובעניות (לרבות ילדים משותפים – אם אלו נולדים להם במשך הזמן), הולכים וצוברים חסכים ותסכולים בקבלת מענה לרבים מצרכי הקרבה הרגשית והפיסית שלהם.
וכך, בהדרגה, הם מאבדים אמון ביכולתם להחזיר תחושות חיוביות למערכת היחסים שלהם, ורגש האהבה הולך ופוחת עד שנעלם לחלוטין מנוף זוגיותם; ובהמשך, בני זוג רבים כבר נואשים לחלוטין מלחוש אותו בזוגיותם המשותפת (ואף בחייהם בכלל).
בהתאם לכך, בני זוג רבים מאשימים את בני זוגם כמי שאינם עומדים בהבטחתם מתחילת הקשר, ורואים אותם באור שלילי יותר, או חווים אותם כמי שהשתנו – לרעה, כמובן: "היא לא אותה אישה שהכרתי!" "הוא לא היה כזה בתחילת הקשר!"
בני זוג אלו נותרים פגועים, כאובים, פוחדים, ועצובים. הם חשים, שחייהם האישיים כבר אינם החיים הטובים והמספקים שכל כך קיוו לחיות, ושדומה היה שכבר הצליחו להשיגם.
"כנראה כבר לא אהיה מאושר/ת!" "זוגיות היא תמיד בסוף סבל צרוף!" "אולי כבר עדיף לי בלעדיה!" "אולי אני פשוט לא מתאימ/ה לזוגיות!" אומרים-ממלמלים חלקם. הם חשים מובסים וחסרי-תקווה.
לאחר תקופה, רבים מזוגות אלו מתחילים להתלבט בסוגייה, האם נכון לסיים את הקשר ולהיפרד.
מדוע זה קורה? מה משמעות של היחלשות או היעלמות תחושות האהבה? האם היחלשות או היעלמות רגש האהבה הם סימנים לכך, שנכון להביא את הקשר לסיומו?
בכדי לענות באופן מקצועי על הסוגייה, יש להבין תחילה את ההבחנה הקריטית בין התאהבות ואהבה רומנטית לבין אהבה בוגרת.
התאהבות ואהבה רומנטית
התאהבות היא מצב פיזי ורגשי, שבמסגרתו נחווים רגשות חיוביים, משיכה, ורצון עזים בקרבה פיזית ורגשית לאדם אחר; והתרגשות עזה, הנאה עצומה, ותחושות אופוריה ואושר כאשר זו מתממשת. ההתאהבות מלווה במחשבות בלתי פוסקות על מושא ההתאהבות ונכונות להקרבה אישית עבורו; ומנגד, חרדה ודיכאון עזים, כשדברים אינם מתנהלים כשורה בקשר עמו.
ההתאהבות היא פנטזיה הכרוכה באידיאליזציה (ראייה מוקצנת ואף מדומיינת של הצדדים החיוביים, ועיוורון כלפי אלו השליליים) של מושא ההתאהבות ושל הזוגיות עמו – אם זו כבר החלה.
התאהבות היא מצב הדומה במהותו להפנוט או לצריכת סמים, ולא בכדי: היא מתאפשרת משינויים הורמונליים המתרחשים בגוף, היוצרים אפקט המקביל לאופוריה כתוצאה מנטילת סמים או משכרות. ההתאהבות היא למעשה שגעון זמני קביל-חברתית, הכרוך בירידה משמעותית בשיפוט וביכולת לתכנן לטווח-ארוך. מבחינה ביולוגית ואבולוציונית, מטרתה של ההתאהבות היא להביא אותנו להתמקד בבן או בת זוג ספציפיים, כדי לאפשר רבייה.
אהבה רומנטית היא המשכה הממושך והיציב יותר של ההתאהבות: עקרונותיה דומים לאלו של ההתאהבות – כמותה היא בוסרית כאשר היא עיקר הקשר הזוגי, בעוד שהיא תקינה ואף רצויה, כאשר היא אחד – מיני רבים – ממרכיבי של האהבה הבוגרת (ראו להלן).
אהבה בוגרת
בניגוד לטבען העז, המתפרץ, האובססיבי והבלתי-רציונלי של ההתאהבות והאהבה הרומנטית, אהבה בוגרת היא פרי מאמץ מתמיד של שני בני הזוג לשפר את עצמם ואת זוגיותם; ובמהותה היא מפוכחת, רגועה, מצמיחה ומאפשרת; אך גם כרוכה בהתמודדות עם קשיים ותחושות כאב, בהן: כעס, אכזבה, תסכול ופגיעות.
אהבה בוגרת מבוססת, בעיקרה, על ערכים ומטרות-חיים משותפים לבני הזוג; על מענה לצרכים הזוגיים הבוגרים שלהם; על קבלה והערכה הדדיים של בני הזוג, המבוססת על תפיסה מציאותית ומפוכחת שלהם את עצמם ואת זוגיותם, והכוללת מודעות לחוזקות ולחולשות של כל אחד מהם, לתועלות שהם מפיקים מזוגיותם, ולאתגרים הזוגיים הניצבים בפניהם.
אהבה בוגרת היא פרי מסע משותף ושוויוני של שני בני הזוג, היוצרים חברות-אמת ושותפות-אמת, מתוך רצון לגורל משותף, והכרה שבחרו להתפתח ולצעוד בדרך משותפת. כל אלו, לא מתוך אשליה; אלא מתוך הכרת המציאות, ואפשור הדדי של שני בני הזוג לצמוח ולממש את הפוטנציאל של כל אחד מהם, תוך התחשבות מפוכחת בחוזקות ובחולשות של כל אחד מהם.
אהבה בוגרת מאפשרת לבני הזוג להישאר יחדיו בתקופות הרעות (הפוקדות כל אדם וזוג) כמו גם בטובות. התאהבות ואהבה רומנטית הן "בגלל" – בגלל תכונות ומאפיינים חיוביים שאנו מזהים בבני זוגנו, אך גם בגלל תכונות ומאפיינים חיוביים מדומיינים שאנו מייחסים להם; בעוד שאהבה בוגרת היא, במידה רבה, "למרות" – למרות חולשותיהם של בני זוגנו וזוגיותנו, כפי שאנו מודעים להם באופן מציאותי.
על בני זוג, השואפים לאהבה בוגרת, לעדכן ולעצב מחדש מעת לעת את החוזה הפסיכולוגי המוסכם ביניהם, לאור שינויים מתמידים המתרחשים במהלך החיים. לפיכך, אהבה בוגרת אינה מציאות שנוצרת מאליה, אלא היא מסע מאתגר בלתי-פוסק, המלווה את בני הזוג במשך כל ימי חייהם הבוגרים; והיא כרוכה בצמיחה אישית ובהשתנות מתמידים, נתינה, התחשבות, דאגה לאחר ופשרה – כאשר כל אלה מבוססות על ראייה מפוכחת ומורכבת של בן/בת הזוג ושל הזוגיות, על יתרונותיהם המועילים והנעימים; כמו גם על הצדדים בהם, שלעיתים אינם גורמים לנו נחת.
אהבה בוגרת הנה אתגר של ממש, אך כגודל האתגר, כך גם גודל הפוטנציאל: היא מצמיחה את בני הזוג, מייצרת להם תחושות בית ושייכות לעולם; וכתוצאה, היא מחזקת את האיזון הפנימי של כל אחד מהם; ומעניקה להם שלוות-נפש ושמחת-חיים בסיסיות. לפיכך, אהבה בוגרת היא בסיס חיוני לבריאותם הנפשית של רוב בני האדם, ואחד מגורמי האושר העוצמתיים ביותר שיש לאדם.
באהבה בוגרת יכול להיכלל מרכיב של אהבה רומנטית (ואף רצוי שיהיה); אולם, אהבה רומנטית איננה העיקר בה, והיא איננה הסיבה העיקרית לקשר הזוגי.
אהבה בוגרת הנה מסע אישי וזוגי משותף של בני הזוג, שדרכו הם מגלים את עצמם ואת זולתם, ולומדים את המשמעות הפנימית העמוקה ביותר של "ואהבת לרעך כמוך". למסע הזה יש התחלה, אך אין לו סוף מוגדר. מדובר באתגר תמידי של התפתחות, צמיחה ושיפור היכולת לאהוב ולהיות נאהב, אשר כולו תלוי ברצון וביכולת של בני הזוג להיות חלק מהמסע – תוך הבנה שמדובר במסע חיים מאתגר; אך גם נפלא ומרהיב ביופיו ועוצמתו, עבור אלו שצועדים בו בכנות ובאומץ.
המעבר הקריטי בין אהבה רומנטית לאהבה בוגרת
מטרת האהבה הבוגרת, אפוא, היא היקשרות ארוכת-טווח למסע ארוך ומשותף; ולפיכך, היא בשלה ויציבה יחסית; בעוד שהתאהבות ואהבה רומנטית הן אשלייתיות ונדיפות, ומשכן קצר – לרוב חודשים ספורים, לכל היותר. שכן, מטרתן היא יצירת הקשר הראשוני בין בני הזוג. במילים אחרות, מטרתן של ההתאהבות והאהבה הרומנטית הנה להוות שלב מעברי לקראת "הדבר האמיתי" – שלב האהבה הבוגרת.
לכן, בפני זוגות שחוו התאהבות או אהבה רומנטית עומד אתגר חיוני – המעבר לכינון אהבה בוגרת.
לרוע המזל, מעבר זה כרוך כמעט תמיד בכאב ובהידרדרות יחסים. שכן, מעבר זה כרוך בהפחתת רמת הציפיות והאושר מהזוגיות, בהכרה המפוכחת בחסרונות של בן/בת הזוג, שאת חלקם לא ניתן לשנות; והפנמה, כי הזוגיות האפשרית עם בן הזוג הזה תהיה זוהרת פחות מאשר חשבנו בשלב הקודם שתהיה. וכאילו בכדי להקשות עוד על המעבר, על אלו מתווסף דיכאון, הנגרם מירידת רמת הורמוני ההתאהבות (תסמין גמילה רווח).
בני זוג הצולחים בהצלחה את המעבר מזוגיות רומנטית לזוגיות בוגרת, מתחילים במסע משותף, המכיל בתוכו רגעי אושר ושמחה כמו גם רגעי קושי, אך ככל שהם מתקדמים במסע הם זוכים בזוגיות התומכת בצרכיהם הרגשיים החשובים, והתורמת רבות לשמחתם הפנימית ולאיכות חייהם.
לעומתם, בני זוג שלא מבצעים בהצלחה מעבר זה – זוגיותם לא תהיה בשלה, והם עלולים להיקלע למשברים עמוקים ולמבוי סתום בזוגיותם, העלולים להביא לפרידתם או לחי זוגיות בלתי-מספקים.
מכשולים עיקריים לחוש אהבה בזוגיות מחייבת
ההבדלים הנ"ל בין התאהבות ואהבה רומנטית לבין אהבה בוגרת מאפשרים להבין מהם המכשולים המונעים זוגיות מספקת ותחושת אהבה יציבה מבני זוג המצויים בזוגיות מחייבת. מניסיוני המקצועי, קיימים חמישה מכשולים עיקריים כאלו:
1. תפיסת זוגיות שגויה
המכשול העיקרי הראשון בהשגת זוגיות מספקת ותחושת אהבה יציבה הוא הבלבול שתואר לעיל בין מושגי ההתאהבות והאהבה הרומנטית לבין אהבה בוגרת, בלבול השורר בקרב זוגות רבים.
מקור הבלבול בין מושגים אלו, במידה רבה, הוא השפעת התרבות המערבית ותעשיית השיווק העוצמתית, הממטירות שטיפת-מוח מטעה, עוצמתית ומתמדת באשר לטבעה האמיתי של האהבה: פרסומות, ספרים (ובמיוחד רומנים רומנטיים), סרטים, שירים, מחזות, ועוד – כל אלו מהללים ואף סוגדים לאהבה, תוך שהם מתארים אותה – כמעט לחלוטין – כהתאהבות וכאהבה רומנטית, ולא כאהבה בוגרת. שטיפת מוח זו היא מנוע משמעותי לקידום מכירות, ובהתאם לכך, סממנים ורמזים רומנטיים ומינים משולבים בפרסומות בכמעט כל תחום: החל מדירות ומכוניות, וכלה בביגוד, תכשיטים, ועוד. אפילו בפרסומות לכלי עבודה משולבים, לעיתים, סממנים רומנטיים ומיניים.
בלבול זה מחולל הרס רב ומשברים בקרב זוגות רבים, אשר מתאכזבים מחוסר יכולתם להגשים את ציפיותיהם להשגת אהבה רומנטית מתמדת – ציפיות שהפנימו כתוצאה משטיפת המוח התרבותית והשיווקית – הכוללת דימוי כוזב של
הזוגיות, כמו גם ציפיות מופרזות וסטנדרטים מוטעים באשר אליה, שכמעט לעולם אינם ברי-השגה לאורך זמן.
תוצאה נוספת של הבלבול הנ"ל היא אכזבה מבן/בת הזוג: בעת ההתאהבות או האהבה הרומנטית, נתפס בן/הזוג בעיניי בן/בת הזוג כיצור אידיאלי ומושלם, אך כאשר פגה האהבה הרומנטית, בני זוג רבים מתאכזבים מהאדם האמיתי שהוא – בן-תמותה, בעל מעלות וחסרונות. חשוב לזכור: אף לא אדם אחד מסוגל למלא את ציפיות לשלמות – גם לא קרוב לכך – או לגלם בחיי היומיום את הדמות שבה התאהבנו.
בעקבות אי הצלחה לממש זוגיות בלתי-אפשרית שעליה חלמו והאכזבה כלפי בן הזוג, חווים בני זוג רבים כישלון אישי, ומנתבים את תסכולם כלפי בני זוגם, וחשים כלפיהם חוסר-הערכה, כעס, ואף שנאה; כתוצאה, האהבה והמשיכה בזוגיות פוחתות באופן ניכר, ואף נעלמות כליל.
כאשר פוחתת משמעותית או נעלמת האהבה, בני זוג רבים רואים בכך סימנים לחוסר תוחלתה של הזוגיות, ולכך שנכון לסיים אותה, וזאת במקום להתחיל את המסע המשותף שלהם, ולהשתלם באומנות האהבה הבוגרת.
2. השאיפה להתאמה זוגית מושלמת
ככל הנראה, טרם נבראה זוגיות בה בני זוג מתאימים האחד לשנייה באופן מושלם; ואשר במסגרתה כל צרכיהם מסופקים, והיא נעדרת צדדים המכאיבים והמתסכלים את בני הזוג. תפיסת זוגיות כמושלמת מהווה מכשול משמעותי בפני יצירת זוגיות מציאותית, שכן, כאנשים בוגרים, עלינו להבין ולהפנים, כי נגזר עלינו לחיות עם מידה מסוימת של חסכים ותסכול. ממש כפי שכל תחום אחר בחיינו אינו מושלם, כך גם זוגיותנו איננה – ולא יכולה להיות – מושלמת.
עם זאת, כאנשים בוגרים, מודעים ובוחרים, עלינו להבין, באומץ ובבהירות, מהם הצרכים החיוניים באמת עבורנו בזוגיות, ועליהם אין להתפשר. בכדי להבין מהם צרכים חיוניים אלו יש לבצע בירור צרכים מקיף, כנה ועמוק; אשר לעיתים מצריך סיוע מקצועי.
3. התפיסה לפיה תחושות שליליות ומריבות הן סימן לאי-התאמה זוגית
רבים חושבים, כי זוגיות טובה משמעותה היעדר כמעט-מוחלט של תחושות שליליות כלפי בן/בת הזוג, וכן גם היעדר מריבות או היעדר מריבות בעוצמה גבוהה. עבורם, היכללותן של תחושות שליליות מעת לעת בזוגיות – בהן: כאב, כעס, תסכול, אכזבה, חוסר הערכה כלפי בן/בת הזוג ואף לעיתים שנאה – משמעותה אי התאמה זוגית.
חשוב להבין, כי זוגיות בין שני אנשים לא מושלמים (כפי שכולנו), מטבעה, חייבת לכלול תחושות שליליות כלפי בן/בת הזוג, כמו גם מריבות המתלוות להן, כיוון שהקרבה הפיסית והרגשית בזוגיות בוגרת כרוכה בחיכוך מתמיד. חיכוך זה, יחדיו עם עובדת אי-מושלמותנו כבני אנוש, כמו גם הקשיים ואתגרי החיים הרבים – כל אלו מעמיסים על בני הזוג ללא הרף תסכולים וקשיים, הגורמים לתחושות שליליות, המלוות, מעת לעת, במריבות.
יתר על כן, מריבות, למרות שרובן מכאיב ומתסכל, רבות מהן חיוניות לצמיחת בני הזוג ולשיפור תפקודם כבני זוג, כהורים, וכבני-אדם באופן כללי.
לפיכך, חשוב להבחין בין מריבות תקינות לבין מריבות בלתי-תקינות. את האחרונות חשוב להפחית או להעלים מהקשר כליל. ההבחנה בין סוגי מריבות אלו היא נושא רחב מכדי לטפל בו במאמר זה. כמו כן, על בני זוג להבין כיצד לנהל בזוגיותם ויכוחים ומריבות באופן מקדם (ולא הרסני), וליישמן בחייהם בפועל.
4. התפיסה לפיה לא ניתן לחדש תחושות אהבה
מכשול עיקרי נוסף להשגת זוגיות מספקת ותחושת אהבה יציבה הוא תפיסתם של רבים, כי אהבה זה "או שמרגישים אותה, או שהיא לא קיימת", וכי: "אם האהבה שלנו כבתה, כבר לא נתן לחדש אותה". אלה הן טעויות קשות, המחוללות הרס מיותר במערכות זוגיות רבות, כיוון שהמציאות שונה בתכלית: רגש האהבה הוא תוצאתי, ולא רגש נתון או קבוע.
בהתאם לכך, רוב בני האדם בנויים כך, שהם חשים אהבה כלפי אנשים המספקים את צרכיהם, ובמיוחד את צרכיהם הרגשיים. כאשר מילוי הצרכים יורד מתחת לסף קריטי, רגש האהבה פוחת משמעותית ואף נעלם כליל. לעומת זאת, כאשר בני הזוג חוזרים (או מתחילים) לספק את הצרכים ההדדיים האחד של השנייה – ובמיוחד הצרכים הרגשיים – חוזרים ומתעצמים רגשי האהבה ההדדיים שלהם.
לכן, ניתן לחדש תחושות אהבה בקרב בני זוג, ובמיוחד אם בתקופה מוקדמת יותר ביחסיהם שררה ביניהם אהבה; או לכל הפחות, הם חשו רגשות חיוביים האחד כלפי השנייה.
בהתאם לכך, זוגות רבים מחדשים ומחזקים בקליניקה את תחושות האהבה ההדדיות ביניהם, כתוצאה של עבודת התבוננות זוגית ואישית מעמיקה, והיכרות עם הצרכים והרגשות האמיתיים והעמוקים שלהם, שלחלקם אף הם-עצמם אינם מודעים.
5. חוסר במודעות ובהנעה להשקיע בזוגיות באופן פעיל
המכשול העיקרי החמישי להשגת זוגיות מספקת ותחושת אהבה יציבה הוא טעות רווחת בקרב רבים, לפיה, זוגיות טובה היא תופעה המתרחשת מאליה, ואשר הנה תוצאת התאמתם של בני הזוג ושל התאהבותם, ככל שקרתה.
אולם, המציאות שונה בתכלית: זוגיות טובה לאורך זמן מצריכה מבני הזוג התפתחות והשקעה רבה ומתמדת, הנדרשות לשמירה ולהעצמת מרכיבים חיוניים לזוגיות מיטיבה, בהם: תיאום צרכים וציפיות; תקשורת תקפה, כנה וזורמת; הבנה הדדית ותהליכי קבלת החלטות מקובלים ומתאימים לבני הזוג; חלוקת תפקידים וכוח מתאימים; ניהול וויכוחים ומריבות באופן מקדם ולא הרסני, המסתיימים בצמיחה אישית וזוגית; ועוד.
יתר על כן: על המערכת הזוגית להתאים עצמה, באופן מתמיד, לאתגרי החיים, המתרחשים ללא הרף: מעבר למגורים משותפים; חתונה (או התחייבות הדדית); הפיכה להורים; הולדת ילדים נוספים; אתגרי בריאות, קריירה ופרנסה, וחינוך ילדים; עזיבת ילדים את הקן המשפחתי עם בגרותם; חתונות ילדים; הולדת נכדים; ועוד – כל אלו גורמים במהלך החיים לשינויים ולזעזועים בלתי-נמנעים במערכת הזוגית, ולתנודתיות – לעיתים חריפה – בתחושות האהבה של בני הזוג.
לפיכך, מבני הזוג נדרשות הסתגלות אישית וזוגית יזומה ופעילה למצבים שטרם התמודדו עמם, ובמסגרתה עליהם לרכוש ולעדכן מעת לעת: תפיסות עולם, דפוסי חשיבה ופעולה, מיומנויות חדשות, חלוקה תפקודית זוגית, ועוד – הנדרשים להתמודדות עם מצבי החיים החדשים, ועם האתגרים הזוגיים הכרוכים בהם.
לכן, כמעט כל אדם המצפה לתחושות אהבה אוטומטיות ומתמידות בזוגיותו – צפוי במשך הזמן להתאכזב. כמו בתחומים רבים אחרים בחיים, הכלל בזוגיות הוא: "יגעת ומצאת – תאמין!"
* * *
בני זוג החשים נואשים בשל הפחתת או היעלמות תחושת האהבה בזוגיותם אינם בהכרח צריכים להסיק שעליהם להיפרד. בדומה לכך, מומלץ לבני זוג שלא לראות בזוגיות מיטיבה מתנת-אל המוענקת אוטומטית וללא מאמץ; תחת זאת, עליהם להבין ולהפנים, כי אהבה בוגרת מצריכה תפיסת זוגיות נכונה; הבנה של שלבי הזוגיות; רכישת מיומנויות זוגיות; ותשומת לב רבה והשקעה מתמדת, בכדי לבנות, לשמר ולהעצים אותה.
