- "למה בן הזוג שלי כבר לא מתעניין בי, ומתנהג בבית כמו זר?"
- "למה אשתי מתרחקת ממני?"
- "לאיפה נעלמו ההערכה, הכיף, האהבה, והתשוקה ששררו ביננו פעם?"
שאלות כואבות אלה, נשאלו מתוך תחושות כאב, ייאוש ותסכול אצל הזוג, שישב מולי בקליניקה לפני מספר חודשים.
על אף שכל זוג עובר את הדרך והמסע הייחודיים שלו; ואף שלכל זוג חוזקות, חולשות, רגעי פסגה, רגעי שפל, וקשיים הייחודיים לו; ראיתי גם אצלם את מתווה ההידרדרות הזוגית האוניברסלי, שרובם הגדול של הזוגות חווים בשנים הראשונות לזוגיותם.
מתווה ההידרדרות הזוגית התרחש אצל אותו זוג בשתי נקודות הידרדרות זוגיות טיפוסיות:
נקודת ההידרדרות הראשונה הייתה בירידת ההתאהבות והאופוריה הראשונית, שהתרחשה בסמוך לאחר הגדרת בני הזוג את זוגיותם כמחייבת. זוגות אחרים עלולים לחוות אותה בסמוך להצעת הנישואין (או הצעת זוגיות מחייבת), או עד תום שנת הנישואין הראשונה.
מנקודה זו, בה בני הזוג חשו בטוחים למדי בעצם זוגיותם ומחויבויותיהם ההדדיות, התחיל והתעצם ביניהם רצף מאבקים, שלעיתים היו דקים וסמויים ולעיתים היו ברורים וגלויים, אודות דרך חייהם המשותפת, והחוזה הפסיכולוגי שישרור ביניהם: התפקידים שכל אחד מהם ימלא, הגדרות, חוקים, דרכי התנהלות, ועוד.
רצף מאבקים זה טמן בחובו אכזבה, כאב ותסכול עבור שניהם; תחושות שהיו מנוגדות לתחושות האופוריה והתקווה, שאותם הם חוו בתחילת דרכם המשותפת.
נקודת ההידרדרות השנייה הייתה הפיכתם להורים. לאחר ההתאוששות מהלידה ומההפיכה להורים, ירדה מאוד הזוגיות בסדר העדיפויות של שניהם, בעיקר אצל האישה; אשר פינתה את מקומה למאמץ שנדרש עבור הטיפול בבנם הבכור, שזה עתה נולד.
האישה שיתפה שעם הפיכתה לאמא, משאביה היו פחות פנויים להשקעה בזוגיות, שכן, היא זו שנטלה על עצמה את האחריות המרכזית על גידולו.
כמו נשים רבות, האישה היתה (ועודנה) מצויה בקונפליקט בין תפקידי מתמיד (ובלתי פתיר במלואו) בין כלל תפקידי חייה: משפחה, עבודה, משפחה מורחבת, טיפול בהוריה, ועוד.
האיש מצדו שיתף, שבמקביל לאתגר ולקושי בהפיכתו לאבא, האישה החלה להשקיע את מרבית האנרגיה הפיזית והרגשית שלה בתינוק, והחלה להתייחס אליו בעיקר כגורם תפקודי מבצע פקודות, ושהיא לא באמת מעוניינת בזמן איכות זוגי איתו.
בנוסף, מאזן הכוח בין בני הזוג התייצב בתקופה זו על שיווי משקל לא שוויוני, שבמסגרתו האישה היתה הדומיננטית ברוב ההחלטות וההתנהלות המשפחתית והזוגית, והגבר היה בעל תפקיד משני וביצועי בלבד.
במצב לא שוויוני זה, חשה האישה תסכול מכך, שהיא צריכה לתת לבן זוגה הוראות ("הוא לא מבין לבד?"), או שהוא שגה בהבנת בקשותיה והנחיותיה.
וכך, החלה האישה לראות בבן זוגה "ילד נוסף בבית", יותר מאשר גבר ואב-משפחה. הערכתה כלפיו ואהבתה אותו הלכו ופחתו. הגבר הלך והתייאש; וחש מוקטן, מושפל, חסר השפעה, בודד, דחוי, נכשל, ולא מובן. הוא איבד במידה רבה את ביטחונו העצמי, ואת דימויו הגברי. הוא החל להתייחס לאשתו באופן פחות מכבד.
מריבותיהם של בני הזוג התרבו והחריפו; הגבר כבר לא חש "גבר", והאישה כבר לא חשה "אישה". הם כבר איבדו את מי שהם, ואת מי שהיו יכולים להיות.
ואז, כשהם הרהרו בעצמם ובחייהם, הם גילו; כי מהאהבה, התשוקה והאופטימיות, ששררו ביניהם פעם, לא נותר הרבה. הם הביטו במראה, וראו בה שני אנשים עצובים, פגועים, כועסים, מרוחקים, מרוקנים נפשית, מיואשים, ומובסים. ההבטחה הגדולה הכזיבה, חלומם לזוגיות מאושרת ולמשפחתיות שמחה – התנפץ לרסיסים.
* * *
במהלך הטיפול, ניתחנו והבהרנו את הכאבים והצרכים הדומים והשונים של כל אחד מהם, וזיהינו את נקודות הראייה שלהם האחד כלפי השנייה – הנכונות והשגויות;
ניתחנו את הדפוסים הזוגיים המועילים והמכשילים שלהם;
ערכנו תיאום ציפיות לגבי כלל הפעילויות והמשימות הזוגיות והמשפחתיות הנדרשות לביצוע, תוך הקפדה ששניהם יחושו הוגנות;
"כתבנו" חוזה פסיכולוגי חדש ביניהם, שענה על צרכיהם המרכזיים והקריטיים המעודכנים, מרגע שהפכו להורים;
וכן, שיפרנו את מיומנויות התקשורת של בני הזוג, כדי שיוכלו לבצע בעתיד בכוחות עצמם תיאום ציפיות ועדכון חוזה פסיכולוגי, הנדרשים, בשל מציאות החיים המשתנה באופן מתמיד.
חייהם של בני הזוג השתנו:
ההבנה שלהם את עצמם ואת הצרכים שלהם, והדיוק של הצרכים הלגיטימיים – שלהם ושל בן/בת הזוג – אפשרו להם לראות את עצמם ואת בן/בת זוגם באור שונה, ולהתגייס לשינוי.
הרצון לשינוי אפשר שיח שונה והתנהלות אחרת; ומרגע ששניהם התחילו להרגיש את ההבנה וההתחשבות בצרכים האישיים והזוגיים שלהם, הנכונות שלהם לבוא אחד לקראת השני השתפרה משמעותית, ועם הזמן הם גילו שוב את הרצון והיכולת שלהם לזוגיות משותפת מיטיבה.
* * *
האתגרים עמם מתמודדים בני זוג והורים בעולם המודרני אינם קלים. האתגרים שונים אצל כל זוג וזוג, אך עם זאת דומים. היות ואת רובנו לא הכינו לאתגרי הזוגיות וההורות, רבים מאיתנו מסיקים, כי אם לא הצליחו לפתור את הקושי הזוגי בכוחות עצמם, אז משהו בהם או בבן/בת זוגם לא בסדר; או שהאתגרים גדולים מידי, ונכנסים לייאוש. אך המציאות האמיתית שונה. מניסיוני, במקרים רבים הבנה מדויקת של המצב וקבלת כלים מתאימים יכולים לחולל פלאים באיכות הקשר הזוגי. לפעמים, כל מה שצריך זה להאמין שאפשר גם אחרת, ולרצות שיהיה אחרת.
